את סדרת הפוסטים שלי בנושא חללי מלחמת יום הכיפורים ברצוני לסיים במשפחת השכול.
כ-2,700 חיילים נפלו במלחמה, וכל אחד מהם השאיר חלל עצום בקרב בני משפחתו. השנים לא באמת הקהו את הכאב, הצער לא פחת והגעגועים לא פסקו מעולם. חלק מבני המשפחות לא עמדו ביגון הכבד ונפטרו זמן מה לאחר מות יקיריהם, והיו גם כאלה שלא יכלו עוד ושלחו יד בנפשם.
מעל 14,000 בני משפחה הצטרפו בעל כורחם במהלך מלחמת יום הכיפורים למשפחת השכול של מדינת ישראל: אלמנות ויתומים, הורים, אחים ואחיות שכולים. פוסט זה מוקדש לבני המשפחה שהיקרים להם מכל נפלו חלל ולא שבו לעולם מקרבות הגבורה על הגנת המדינה בצפון ובדרום.
הגרף שבפוסט מציג את התרחבות משפחת השכול לאורך המלחמה. האתגר הטכנולוגי היה לנתח באופן אוטומטי את סיפורי החיים של הנופלים ומתוכם להבין את הרכב המשפחה שהם הותירו אחריהם. לצורך זה השתמשתי בשיטות שונות מעולם הבינה המלאכותית ולמידת המכונה, שאת חלקן תראתי בפוסטים הקודמים.
מילים אחרונות לסיכום ״פרוייקט״ המחקר – למדתי להסתכל על המלחמה דרך סיפור חייהם של הנופלים, דבר שתרם לי רבות להבנת מאורעות המלחמה והתקופה בדרך שונה מהרגיל. קראתי מאות סיפורי חיים וגבורה, סיפורי קרבות וחברות, ומתוכם הוצאתי מידע ששימש אותי לניתוחים שונים, שבעיני הם עוד אבן קטנה במפעל ההנצחה. עם סיום סדרת הפוסטים, ברצוני להודות לכל מי שקרא ושיתף, תמך ועודד, תרם מידיעותיו וריגש בתגובותיו.
….
הי רון טל.
תבורך על עבודת הקודש הזו.
האם לא ניתן היה גם לכלול את הסבים והסבתות במניין השכול.
לצערי אין את המידע הזה זמין
אני אספתי עבור מוסה פלד. אוגדה 38 את הפרטים על כל חללי האוגדה ביום כיפור.
מוסה כתב איגרת לכל משפחה על ניר דמוי קלף. שנמסר למשפחות. יתכן והעתקים שמורים במהד היסטוריה.או אצל משפחתו של מוסה פלד.
זה היה מבצע קורע לב.
מי מעלה על דעתו לכמה משפחות במדינה.יש יותר מחלל אחד וגם יותר משנים.
באמת קורע לב, בלתי נתפש