אני מודה שהפעם באמת נותרתי ללא מילים.
חשבתי שנתוני זיהום האוויר כבר לא יכולים להפתיע אותי.
אבל טעיתי ובגדול.
חנקן דו-חמצני (NO2) הינו מזהם הנפלט בין היתר מרכבות ורכבים. חשיפה נשימתית עלולה לגרום לגירוי דרכי הנשימה, קוצר נשימה עייפות ובחילה, הצטברות נוזלים בריאות, מומי לב בעובר ואפילו למוות.
התקן בישראל הוא 106 ppb בשעה. מעל לערך זה מתקיימת הפרה של החוק.
החוק מתיר 8 חריגות שעתיות בשנה שלמה.
בדקתי את כמות החריגות השעתיות בתחנת יוספטל בבת-ים בתקופה של שנה – מה-1.2.19 עד ה-1.2.20.
המכסה המותרת של 8 חריגות שעתיות התמלאה כבר ב-13.2.19, רק 13 יום מתחילת הבדיקה.
מאז היו עוד 776 חריגות. כמעט פי מאה (!!!) מכמות החריגות שהחוק מתיר.
לא, זאת לא טעות.
בתקופה של שנה היו 784 שעות שחרגו מהתקן.
כ-800 פעמים בשנה מופר החוק, 238 יום בשנה.
אתם חושבים שזה לא קשור אליכם כי אתם לא עובדים בתחנת הרכבת (כמו הסדרנים והמאבטחים שמפחיד לגלות איך מאות הפעמים שהרכבת מצפצפת על החוק משפיעות על בריאותם)?
אבל אם הגעתם בבוקר לתחנת הרכבת יוספטל (או השלום), חיכיתם בשקט לרכבת ובדרך הביתה חזרתם על התרגיל, אז יש סיכוי טוב שאת מכסת החריגות השנתית שהחוק ״מתיר״ לגופכם לספוג, תזכו למלא תוך גג חודש.
ומה עם מאות החריגות בשאר חודשי השנה? על חשבון הבית, בונוס בשבילכם מרכבת ישראל והמשרד להגנת הסביבה (זה שאמור לאכוף את חוקי המדינה בכל הקשור לזיהום אוויר)