״מופתעים ובלתי–מוכנים, ולמרות מפלות ואבידות כבדות בשלב הראשוני, אף–על–פי–כן הצליחו עם ישראל, הפיקוד הצבאי ומעל הכל — היחידות הקרביות, להטות את הכף ולהעניק לאומה ניצחון פודה ומושיע. רבים מן האירועים שאירעו בארבעת אלפי שנות היסטוריה מחווירים לעומת מה שהושג על שדות–הקרב במלחמת–יום–הכיפורים. ובהתייצבה נוכח בעיותיה , זכאית מדינת ישראל לשאוב אומץ ואמונה מאשר חוללו בניה במלחמה, אשר הישראלים מבקשים להאמין כי היא מלחמת–כפרתם.״
מתוך מלחמת יום הדין, ספרו של חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל.
ב-6.10.73 פתחו צבאות סוריה ומצרים במלחמה כוללת על ישראל, מתקפת פתע כנגד צבא שאנן (והנהגה שאננה עוד יותר) שלא היה מוכן למלחמה. בימים הראשונים של המלחמה ספג צה״ל אבידות קשות בעוד המצרים מרסקים ללא קושי את קו בר-לב והסורים כובשים שטחים נרחבים ברמת הגולן. ימיה הראשונים של המלחמה נחרטו עמוק בזיכרון הלאומי שלנו – המחדל המודיעיני והמדיני, הכישלון הצבאי, האבידות הרבות, תחושת הייאוש והחורבן ואובדן העשתונות של ההנהגה – כל אלה חקוקים בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.
על כן לא פלא שבעיני רבים, ובייחוד בעיני הדור הצעיר יותר, נתפשת מלחמת יום הכיפורים ככישלון גדול. אולם בפועל, ועל אף כמות האבידות הקשה מנשוא, מדובר באחד מהנצחונות הצבאיים המזהירים ביותר בתולדות המלחמות. תוך ימים ספורים הצליח צה״ל לשנות מקצה לקצה את תמונת הקרב. מבלימה להבקעה, ממגננה להתקפה.
צבא סוריה, שהיה כבר כפסע מהכנרת, נהדף בחזרה מרמת הגולן בעוד צה״ל משתלט על מובלעת בשטח 400 קמ״ר בתוך סוריה ומגיע לפאתי דמשק. צבא מצרים שחצה את התעלה ואיים לשטוף את סיני, נהדף ומובס בקרב השריון השני בגודלו בהיסטוריה לעברה המערבי של תעלת סואץ, בעוד צה״ל מכתר את כוחותיו ומגיע למרחק של 100 ק״מ מקהיר.
הניצחון המוחץ הושג בזכות הלוחמים בשטח שנלחמו עד טיפת דמם האחרונה, שלא נתנו לייאוש להשתלט עליהם, שעמדו בגבורה עילאית אל מול כוחות אויב עצומים ולמרות תנאי הפתיחה הקשים הפכו מפלה צורבת להישג צבאי בלתי נתפש. ניצחון שהושג במחיר כבד מאד – אלפי הרוגים ופצועים בגוף ובנפש, שבויים ונעדרים, משפחות שכולות ומדינה שלמה שעדיין סוחבת את הטראומה בחלוף 47 שנים.
פוסט זה בוחן את שלבי הלחימה השונים בצפון ובדרום דרך מספר החללים בכל אחד מ-19 ימי הלחימה. יהי זכרם ברוך.
